חשיבות תזרים המזומנים בעסק שלכם
מאת: בועז נחמד, יועץ ארגוני ומנחה סדנאות
אם יש נושא שאין עליו חילוקי דעות בעולם העסקים הוא תחום תזרים המזומנים. בכל מצב כלכלי ובפרט במצב הכלכלי הנוכחי בארץ ובעולם, הרי שאין כל ספק לגבי חשיבות תזרים המזומנים לעסקים, חברות ופירמות.
למרות כל אלו ניתן להגיע לתזרים מזומנים חיובי, שעומד במסגרות עם מרווחים סבירים ביותר.
הדגשים המקצועיים צריכים להינתן לנושא הקריטי הזה כל הזמן מצד מנהלי החברה, ובנוסף גם מצד צוות האנשים שעובדים בארגון.
ההגדרה
ברמת ההגדרה הרי שתזרים מזומנים הוא הפער שבין תקבולים והכנסות לבין הוצאות של העסק. מדוע לא ניתן לבדוק רק הכנסות למול הוצאות? לעתים, תנאי האשראי של ההכנסות ותנאי האשראי של ההוצאות שונים אחד מהשני (מע"מ דורש שוטף פלוס חמש עשרה בו בזמן שחלק מהלקוחות משלמים שוטף פלוס שישים).
ישנה סיבה נוספת. לעתים, חלק מתוך התשלומים נדרשים לשלם מראש (חלק משכר דירה או תשלומים לספקים בחו"ל) בעוד התקבולים בגין הכנסות אלו הינן רצף של פעילויות הנדרשות לביצוע לאורך תקופת זמן מוגדרת או כזאת שניתן לדעת אותה בהסתברות זאת או אחרת. כך קורה שלעתים, ההוצאות יהיו מיידיות, ואילו סעיף ההכנסות (במושגי תקבולים) הן עתידיות.
הבנק
למשוואה זאת יש אלמנט נוסף: הבנק. לבנק יש אינטרסים שונים מהאינטרס העסקי של הלקוח שלו וגם אינטרסים הפוכים מהאינטרסים של הלקוחות של הלקוח שלו.
הנהלת הבנק שואפת לצמצם את הסיכון שלה על ידי הקטנת האובליגו (סך כל ההתחייבויות של הלקוח מול הבנק) שהיא נותנת לבתי עסק או חברות או פירמות או, לחילופין, להגדיל בצורה משמעותית את הביטחונות והערבויות שבעלי המניות עצמם יספקו לבנק. אם בעבר המאבק היה על גובה הריבית והעמלות – והבנקים רק רצו שהלקוחות שלהם ייקחו אשראי נוסף הרי שהיום המאבק העיקרי בנושא האובליגו הוא רצונם של הבנקים להקטין את מסגרות האשראי של הלקוחות שלהם. פעולה, שעלולה לפגוע קשה מאוד בתוך המשוואה של תזרים המזומנים.
הבנקים מקטינים כיום את מסגרות האשראי לא רק של משקי הבית אלא גם של תאגידי ענק, פירמות, יבואנים, יצואנים, חברות עסקיות, מפעלים ועוד.
כלומר יש לתזרים המזומנים בעצם שלושה מימדים. המימד של ההכנסות (לא חשבוניות שטרם נפרעו), המימד השני הוא של ההוצאות (הוצאות פיזיות, כאלו שמקטינות את הכסף שנמצא בקופה ומגדילות את האשראי הנדרש מהבנק) והמימד השלישי הוא של מגבלת האשראי בבנק עצמו. המימד השלישי הנוסף (שלא היה עד לפני מספר שנים), הפך להיות לנושא כבד ומסובך, בפני עצמו.
לכך יש להוסיף עוד שני מרכיב נוסף קריטי ביותר: צפי תזרים המזומנים. כאשר מדברים ודנים על צפי תזרים המזומנים, בודקים בעצם מה יהיה תזרים המזומנים בעתיד ידוע ומוגדר מראש. בעבודה על צפי תזרים המזומנים, וזהה המרכיב הנוסף שיש לקחת בחשבון, יש מקום רב מאוד לאי וודאות אבל עדיין – למרות הכל, אי הוודאות הקיימת בתוך צפי תזרים – עדיפה על חוסר ביצוע של צפי תזרים מזומנים. למרות הכל, כדאי לבצע תהליכים מובנים של תיעוד תזרים המזומנים (ולאחר מכן ניסיונות לשפר אותו) מאשר להגיע אל אירועי תזרים שליליים ביותר.
היעדר הקיום של צפי תזרים מזומנים דומה לבעל חיים הטומן את ראשו בתוך החול ולא מביט קדימה ונכוחה אל פני המציאות. זה לא שמי שלא מכין צפי לתזרים מזומנים אין לו תזרים מזומנים. זה לא שפירמה או ארגון שלא ארגנה את תזרים המזומנים שלה, אין לה אחד כזה. יש לכולם תזרים מזומנים: למשק הבית, לעוסק מורשה, לתאגיד וגם למשרדי הממשלה. השאלה היא האם בודקים פרמטר חשוב זה או מתעלמים ממנו. שאלת קיומו לא מוטלת בספק אלא שאלת בדיקתו וניטורו. השלב הבא, הוא כמובן ביצוע סדרת פעולות שישפרו את התוצאות של צפי תזרים המזומנים.